לורד מונד ומנהלי החברה "למטעי ארץ ישראל בע"מ" ידעו היטב שאם ברצונם להפוך את האדמות השוממות שנרכשו לשטח פורח, יש לנקוט בדרכים לא שגרתיים, ויש לעבדן לפי השיטות החדישות ביותר, ועל כן הוזמנו מכונות קיטור ענקיות מאנגליה שנקראו "פאולרים".<br>המכונות הגיעו לנמל חיפה בתחילת יוני 1929 ומנהל חברת "מטעי ארץ ישראל", יחיאל וייצמן, פיקח באופן אישי על הורדת המטען היקר. הורדת המטען, הרכבת המכונות, שבחלקן היו מפורקות, והטענתן על הרכבת, נמסרה לקבוצת "נמל - חיפה", בה היה חברה אפרים פולק, שעבר אחרי כן לגור בעין ורד.<br>חברי הקבוצה עבדו במלוא המרץ, ואומנם העבודה הושלמה תוך שבוע, אבל המסע אל היעד כלל וכלל לא היה מבצע פשוט. הרכבת היתה צריכה להביא את המכונות מחיפה לטול כרם ומשם היו צריכים להעבירן לשטח החריש בתל מונד (שאמורה לקום).<br>לבקשתו של יחיאל וייצמן שיגרה קבוצת "נמל" שניים מקבוצתה ללוות את המסע הזה, עד שהמכונות תגענה בשלום לאדמות "חברת מטעי א"י". הפאולרים עשו רושם עצום הן על העובדים והן על ציבור הסקרנים, שבאו להסתכל בפלא הטכנולוגיה דאז. תחילה הועברו הפאולרים המפורקים ברכבת מסע עד לטול כרם. בטול כרם המלווים נשמו לרווחה כשראו שהצליחו להרכיב את המכונות ולהניען ואז החל המסע מטול כרם לשטח החריש: "באיטיות ובזהירות רבה עקפו את הגשרים הישנים, שלא היו בנויים למשא כה כבד, וכל ק"מ שעברו היה בעיניהם כאילו עברו מרחק עצום. והנה נראתה מרחוק טירה. כאן נגמר הכביש והתחילה פרשת החולות, והמכונות הענקיות שקעו בים החולות. המלווים נאלצו ללון במרחב הפתוח. בבוקר הורכבו לגלגלים הרחבים של המכונות אדני עץ של רכבת, וכך הצליחו, סוף סוף, להיחלץ ולהגיע למקום שנועד לחניה לפאולרים... כשהגיע הכבודה הזו לגבעת תל מונד לעתיד, הריע קהל המסתכלים לקראתם. המכונות נעצרו ונשתתקו... וכל אחד ניגש והתבונן בהן, והתפעל למראה עיניו, היה זה יומם הגדול של המלווים, הפועלים המקומיים וכל האורחים הנכבדים שנכחו באותו מעמד, מרוב אושר ושמחה פרצה שירה אדירה שהדהדה בכל המרחב למקום השומם: "הנה באנו להחיותך ולכסותך בירק פרדסים פורחים ומלבלבים".<br>ביום שיש י"ח בתמוז תרפ"ט 26.7.1929, אחרי חמישה שבועות של מבצע הבאת הפאולרים (18.6.1929), התחיל החריש הראשון.<br>(מתוך: ארכיון לתיעוד גוש תל מונד, כתבי אליעזר אסתרין עמ' 3).
הדפסה | תגובה