|
עם התפתחות הלאומנות הערבית במזרח התיכון גברה יותר השנאה ליהודים בתימן. חלק מבני האימאם הרבים והמסוכסכים בינהם התחנכו באירופה על ברכי השנאה הנאצית ליהודים ובשובם ארצה השתדלו להגשימה בכל מיני דרכים וצורות.<br>יהודי תימן חשו את מאורעות העתיד בהסתמך על ההווה העכור, וכך משנת 1940 החלה בריחה המונית. משפחות לעשרות עקרו מבתיהן, כפרים שלמים ננטשו ויהודים רבים עברו אל העיר עדן. בדרך אל העיר נהרגו רבים ואלה שנשארו בחיים נשארו חסרי כל. בית קברות יהודי חדש צמח ליד קעטבה, עיר הגבול.<br>לאחר שהייה בעדן עלו היהודים לארץ ישראל.<br>מועצת פועלי תל מונד פירסמה ב- 21.9.1944 במכתב גלוי את עניין קליטת יהודי תימן בגוש תל מונד והסיבה להבאתם: "לא סוד הוא מצב העבודה במשך השנים האחרונות בתל מונד, הסובלת מחוסר ידיים עובדות מתמיד. המעטים שעבדו בפרדסי חברת מטעי א"י ופרדסים הפרטיים עזבו ופנו למשקיהם העצמאיים. עקב הייצור המוגבר וההכנסות המבטיחות יותר לבעליהם מאשר עבודת חוץ, פרדסי תל מונד זועקים לידיים עובדות. לתביעות הנמרצות של הפרדסנים פנו הפועלים ולשכת העבודה ללשכות שונות בארץ שייפנו את אלינו פועלים. אולם תנאי השיכון הרעים במקום הרתיעו רבים ואילצו אותם לעזוב את תל מונד, כמעט מיום בואם והמצב בתל מונד החריף עקב חוסר פועלים חמור. לאחר בירורים רבים... הופנו אלינו מספר משפחות עולים מתימן. קלטנו 55 עובדים מהעלייה התימנית. הם עבדו בפרדסים במשך כל הקיץ... קבוצת העולים הזו שוכנה במחנה תל מונד לשעבר ורחוקה היא מעיני הציבור הרחב ומכאן אולי האדישות, השיכחה וההזנחה, במיוחד הוזנח עניין חינוך הילדים... וכדי לפתור את הבעיה הזאת ... נרכש שטח של 150 דונם בין כפר זיו ועין ורד, שעובד בזמנו ע"י חברי מושב כפר הס. שטח זה נמסר למועצת פועלי תל מונד כדי לבנות עליו שיכוני פועלים."<br>אכן בשנת 1945 נבנו שיכונים על שטח של 150 דונם. לכל משפחה ניתן מגרש בן 12 דונם ובית מגורים של שני חדרים לפי סטנדרט של הימים ההם. היה זה השיכון הראשון לאחר שכונת זיו. שכונת זו נקראה "שכונת יעקב" . מתוך: ארכיון לתיעוד גוש תל מונד, כתבי אליעזר אסתרין עמ' 175 - 180.
הדפסה | תגובה