מספר התלמידים הלך וגדל וצריפי המחנה הפכו לכיתות, עד שהגיע הזמן להקים את בנין בית-הספר במרכז הגוש. בשנת תרצ"ה (1935) החלו בבניין ביה"ס על שטח נרחב. לורד מלצ'ט הצעיר וישראל זיו, שהקים בינתיים את ביתו בתוך חורשת האורנים, הושיטו את עזרתם לבנין בית-הספר. הואיל ובית-הספר נימנה על זרם העובדים השתתפה בהנהלתו גם מזכירות מועצת הפועלים המקומית.<br>בשנת תרצ"ו-1936 עמד בניין בית הספר על תלו: שש כיתות לימוד ואולם גדול לחגיגות וכינוסים ששימש גם כבית-עם לחברי הגוש. במשך שנים רבות היה אולם בית-הספר האולם הציבורי היחיד בכל הגוש. הוא גם שימש כאולם התעמלות של בית-הספר. באותה שנה עזבו ילדי בית-הספר את הצריפים במחנה ועברו אל מעונם החדש והנרחב בתל-מונד.<br>עם פרוץ המאורעות 1936 הורע מצב הביטחון, והיה גם ניסיון למקש את הדרך בין תל-מונד ל"חירות". הוחלט איפוא שהילדים בגיל הרך ילמדו במושבים.<br>כעבור שנתיים-שלוש היה גם הבניין החדש של בית-הספר צר מלהכיל את כל התלמידים שרבו והלכו והיה צורך להקים צריפים בחצר הרחבה של בית-הספר.<br>ביולי 1939 הוזמן ד"ר חיים שיבר ע"י המרכז לחינוך של הסתדרות העובדים לפתוח כיתה י' לאחר שעוד בשנה הקודמת נעשה ניסיון לקיים כיתה ט' ככיתת-המשך. במשך השנים 1945-1939 פעלו עשר כיתות מודרגות. ההורים של שני המושבים (כפר-הס ו"חרות") החזיקו על חשבונם את הכיתה, מבלי להתחשב במצב הכלכלי שהחמיר מאד באותו זמן. בשנה הראשונה לקיום הכיתה למדו בה 12 תלמודים, 6 מכפר הס, 5 מחרות ואחת מכפר זיו. הלימודים עמדו על רמה נאותה, אעפ"י שלא הייתה עדיין תוכנית קבועה. בסוף שנת הלימודים נערך מבחן פומבי של בוגרי כיתה י' בהשתתפות ההורים וראשי הציבור.<br>רוב התלמידים המשיכו את לימודיהם בבית הספר החקלאי "כדורי" ובנהלל, או בבתי-ספר תיכוניים בעיר. במשך הזמן הפכו כיתות-ההמשך, ס' ו י' למוסד קבוע ורוב ילדי הגוש המשיכו את לימודיהם בהן.<br>מתוך: בן ציוני יעקב, ספר כפר הס, 1977, הוצאת דפוס מוזס.
הדפסה | תגובה