תכנון מושבי תל מונד

דגמי המושב השונים, ממספר רב של משתנים, ותכנונו של כל יישוב הוא "יצירה" בפני עצמה, המשקפת את התנאים הפיסיים, את הגורם הכלכלי ואת עקרונות המושב. מושבי גוש תל מונד תוכננו מלכתחילה במידה של שיתוף אזורי במספר תחומים, והבולט ביניהם הוא נושא החינוך, שכן בית הספר היה משותף מראשיתו לשלושת המושבים ולמושבה תל מונד. בקבוצת 'המושבים המבודדים' קיימים כמה דגמים בסיסיים מבחינה צורנית, אשר מייצגים שלבים היסטוריים של התפתחות (מושב עגול, אמורפי, מושב ההר). על פי מיון זה, שייכים מושבי גוש תל מונד למושבים בעלי דגם אמורפי, שהוא למעשה חסר צורה מוגדרת. דגם זה התפתח מהדגם העגול במקומות בהם לא אפשרו התנאים הטופוגרפיים לקיים את המבנה הגיאומטרי-מעגלי. צורתם של מושבים אלו היא, למעשה, פרי ניסיון להתמודד עם התנאים הפיסיים תוך שמירה ככל שניתן על הגורמים הסובייקטיביים שנזכרו. האדריכל ר. קאופמן, אשר תכנן את מושבי גוש תל מונד, הוזמן על ידי המוסדות המיישבים של התנועה הציונית לתכנן את יישוביה כבר בשנת 1920. היישוב הראשון שתכנן היה נהלל (1921), ראשון היישובים, שהקימה ההסתדרות הציונית בארץ-ישראל, לאחר מלחמת העולם הראשונה. על פי תפישתו, תכנון היישובים המודרני, שהוא "אמנות ומדע יוצר צורות", תפקידו מעבר לכוונה האסתטית, שבמקרה זה הייתה שולית, "לתת פנים וצורה לכל יישוב אנושי - אחת היא אם המדובר באזור, עיר או כפר - ולהעלותו למדרגת אורגניזמוס המתאים ביותר למטרתה של התיישבות זו ויוצר את התנאים הטובים ביותר למילוי תפקידיה". לכן לדעת קאופמן, המרכיבים החשובים שיש להביא בחשבון בתכנון יישוב חדש הם: תחבורה, סוג המשק, כלכלה, בריאות וביטחון. קודם כל יש צורך לתכנן אותם בהתאם לסוג הקרקע, לטופוגרפיה, לצורת היישוב ולסוג המשק החקלאי. אם מצליחים להגיע בתכנון להרמוניה הרצויה בין כל הגורמים הללו מתקבל מאליו גם יישוב "יפה" במובן האסתטי, אך זו תוצאה הגיונית של צורתו האורגנית ולא מטרה לכשעצמה. ביישובים החקלאיים שתכנן יישם קאופמן מספר עקרונות יסוד: היישוב הוקם קרוב ככל שניתן לעורקי תחבורה (מסילת ברזל, כביש), אך לא על אם הדרך ממש, וזאת כדי למנוע הפרעה בתוך היישוב. את הדרכים הפנימיות בתוך היישוב תכנן כך שיביאו תועלת מרבית לתחבורה הפנימית בתוך היישוב ויקצרו את הדרך לעבודה, תוך שמירה על ביטחון התושבים. היישוב נבנה ככל האפשר במרכזם של שטחי המשק המעובדים עיבוד אינטנסיבי המטרה לסייע לתפקוד המשקי. לשם שמירה על בריאות המתיישבים מוקם היישוב באזור מנוקז היטב מרוחק ככל שניתן מביצות. כמו כן הקפיד קאופמן למקם את היישוב כך שניצל את כיווני האוויר לאוורור טוב ולהרחקת הריחות הרעים שעולים ממשק החי. לשם ביטחון היישוב הוא הוקם בריחוק מתאים מכבישים ובנקודה הגבוהה ביותר בשטח, כך שאפשר יהיה להשקיף ממנו לכל עבר ולהגן עליו אם נדרש. האדמה המישורית ורכישת הקרקעות המרוכזת בעמק יזרעאל אפשרו יצירת שטחי התיישבות גדולים ואת יצירת העיגול המפורסם של נהלל. לעומת זאת הצורה האופיינית לקרקעות באזור השרון - שהוא למעשה רצועה של גבעות נמוכות (גבנונים), שגובהן נע בין חמישים לתשעים מטר מעל פני הים. לכך יש להוסיף את העובדה, שתהליך רכישת הקרקעות היה ארוך, ונמשך גם לאחר שהוקמו היישובים עצמם. כל אלו גרמו לכך, שיישובי המשק האינטנסיבי יצרו רושם של פיזור, פירוד והעדר תכנון. שטח האדמה אשר הוקצה למתיישב באזור המשקים האינטנסיביים היה קטן בהרבה מזה של המתיישב במשק המעורב (כעשרים דונם לעומת מאה דונם). שטחי האדמה המצומצמים באופן יחסי אפשרו את בניית היישובים באזור המטעים על גבי גבעות החול הרמות ביותר. ובמידת האפשר במרכז שטחי המטעים והגידולים האחרים. אופי המשק באזור זה, שהתבסס על מטעים ועל גידולי ירקות ומשק חי לתצרוכת עצמית בלבד, אפשר לתכנן חצר משק אשר כללה את משק העופות, הבהמות וגן הירק על שטח של כשלושה דונם, בעוד ששאר חלקותיו של המתיישב (מטעים ומספוא) מוקמו בסמוך לשולי היישוב. בדרך זו תוכננו המושבות החקלאיות לאחר מלחמת העולם הראשונה (הרצליה, בנימינה) וכן המושבים, אשר הוקמו אחר כך (כולל מושבי גוש תל מונד). בחינת מפות התכנון של מושבי גוש תל מונד שהכין קאופמן מלמדת, שמושבים אלו הם חסרי צורה מוגדרת, ותכנונם נבע מן הצורך לענות על הנתונים הטופוגרפיים של השטח, שהוא נוף של גבעות נמוכות (חמישים-מאה מטר) לאל כל כיוון מוגדר: * רחובות המושב עוברים על קווי פרשת המים המקומית. דבר שגרם להם לשנות כיוון ולהתפתל לא מעט. * המשקים בנויים משני צדי הרחוב, דבר שמביא לחיסכון בתשתית ומצמצם את ממדי הכפר. כל חצר שטחה כשלושה דונם. * יחידות המשק בנויות בניצב לקווי הגובה, כך שהבית נמצא בנקודה הגבוהה בכל חצר (מסוך לכביש), וחצר המשק משתרעת על המדרון. * כל היחידות זהות במספר המבנים שבתוכן ובסוג המבנים. * רוחב חזית של כל חצר הוא בין 36-30 מטר והאורך בין 100-85 מטר בהתאם. * המשקים תוכננו באופן אחיד ככל האפשר. כל חצר כוללת בית, רפת ומחסן, לול, בור זבל ובית כיסא וחצר לגידול ירקות לצרכים עצמיים. במקומות שהתאפשר תוכננו המשקים בצמדים והוקמו מערכות ניקוז משותפות לשתי היחידות. כל אלה יוצרים תמונה אחיד ואסתטית. * הבתים ומבני המשק בנויים בזווית אחידה כלפי הרחוב וזה כלפי זה, והדבר יוצר רושם של אחידות ושוויון בין המשקים. * תכנון החצרות נעשה כך, שלא יהיה מצב בו מבני משק אחד יהיו מופנים כלפי בית אחר. * מבני הציבור של המושב מרוכזים על שטח נרחב במרכז הכפר פחות או יותר וכוללים: מגדל מים, בית ספר (גן ילדים), משביר, מוסך ובית מלאכה (עפ"י מפת חרות). המיקום מעיד על הניסיון לשמור ככל שרק ניתן על אלמנט השוויון (מרחק שווה מכל משק) ועל החשיבות והמרכזיות של המוסדות הציבוריים המשותפים בחיי המושב. * השדות מפוזרים מסביב למושב (ככל שניתן בהתאם לרכישת הקרקע) ומחולקים בין המשקים כך שיהיה שוויון בגודל, במרחק מהבית ובטיב הקרקע (דבר שהביא לכך שלכל מתיישב יהיו לפחות שלוש חלקות שונות). מהתיאור הנזכר עולה, כי מושב גוש תל מונד, אשר תוכננו על ידי קאופמן, מעיד על פשרה ועל ניסיון לשלב בין עקרונות חברתיים וכלכליים (משק של מטעים עם משק עזר) לבין התנאים הפיסיים אשר שררו באזור. כל זאת מתוך מטרה להקים נקודת יישוב פונקציונאלית בטיחותית ואסתטית ככל שניתן. מעניינת העובדה, שכאשר הורחבו מושבים אלו בשנות החמישים ונוספו לכל אחד מהם כעשרים וחמש יחידות משק, שאוכלסו בגל העלייה של אותן שנים. ניצלו לצורך ההרחבה את המבנה האמורפי של המושבים ואת השלמת הקרקע לה זכו לאחר מלחמת השחרור, וסגרו את המושב במעין חצי עגול, אשר השלים את המבנה הפיסי מבלי להתפרס במרחב. (מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית).

הדפסה | תגובה

חזרה