רעיון ההתיישבות החל לתפוס תאוצה. צבי ליברמן, איש הקשר מטעם הסוכנות, חלם עבור המתיישבים על תעשיית סרטים ואפילו הבטיח לרותה היפה להיות שחקנית.<br>גורוכוב הביא לחברים תוכנית וחיים גוטמן, חבר הגרעין, הציע להקים בית מלאכה חקלאי בגוש תל-מונד.<br>לאחר הצעות שונות, בחרו ב-1946 להתיישב בגוש תל-מונד. אברהם גורוכוב השתחרר ראשון, מבין חברי הגרעין, מן הצבא הבריטי. יחד עם אורי זוסמן ועוד חברים, העמיסו את המשאיות, במשביר בתל-אביב, והגיעו לשטח. רותה, חווה וברכה אברמסון היו גם הן כבר שם, ביום הראשון. כך בהדרגה, החלו חברי הגרעין להשתחרר מהצבא הבריטי ולהגיע לנקודה. גם חיילות ה-A.T.S ששירתו במצרים, החלו להגיע. עם "קיד-בג" ושתי שמיכות.<br>
בי"ב באייר תש"ו, 12 במאי 1946, נאחזו רשמית בקרקע, במחנה הזמני שקראו לו "גן עדן". כך הם הרגישו. סילביה זוכרת שפגשה את ארל'ה שסיפר לה כי אינו הולך לעיר, אלא לכפר. "לבנות עולם חדש עם ערכים חדשים, עולם של צדק, של יושר ושל עבודה. וכאן לא יהיו בורגנים ולא יהיו מנצלים, אלא כאן כולם יעבדו"!<br>וזה באמת נראה לה יפה, רק שלא ידעה איך עושים את זה. ובכל-זאת הצטרפה.
הרצפלד מהמרכז החקלאי וליברמן מהסוכנות, השופט העליון פרומקין וראשי גוש תל-מונד - כיבדו אותם בטקס חגיגי ומרגש. הם עמדו שם בחצי מעגל, ילדי גוש תל-מונד רוקדים לקראתם בשער וכולם מרעיפים עליהם ברכות, כשהרצפלד מנצח על שירה בציבור.<br>בן עמי, אוריאל (עורך), 1996, ספר היובל לבני דרור - 1946 - 1996, הואת אור - מדיה. הדפסה |
תגובה