|
הדיבורים על מושב שיתופי, החלו כבר ב-1941. חיילי היחידה העברית בפלוגת ההנדסה והחימוש 544, בצבא הבריטי, שהו עם יחידתם באיסמעליה שבמצרים. אחר כך נדדו במהלך המלחמה לטריפולי ואחר-כך לאיטליה. הם היו אנשי מקצוע טכניים שהתמחו בעבודות חשמל ואחזקת מקררים. המחשבה מה יעשו כשישתחררו, לאחר המלחמה - כבר העסיקה אותם. רובם היו רווקים והיה להם ברור שהם חוזרים הביתה לארץ ישראל להקים מושב שיתופי. רקע חקלאי לא היה להם, להבדיל מההתיישבות החקלאית שכבר קמה בארץ. ומכאן בא הרעיון: להקים מושב חקלאי-חרושתי, שישלב את החקלאות הנהוגה בהתיישבות העובדת - עם מיומנותם המקצועית, כבעלי מלאכה.<br>ב-1944, הפכו הדיבורים למעשיים יותר. החברים החלו להתארגן בנאפולי שבאיטליה ובקהיר שבמצרים. כרמי, שהיה במצרים, נפגש עם אריה חייקינד שהיה באיטליה, בקורס למדריכי ספורט, שהתקיים בבן-גזי. שני מושבים שיתופיים כבר קמו אז בארץ, מולדת וכפר חיטים ומהדגם הזה ביקשו ליצור את הישוב החדש, בתוספת חרושתית.<br>בהיותם חיילים ביחידה עברית בצבא הבריטי, עסקו גם בהברחת נשק למען הגנת הישוב בארץ. היה להם ברור, שהם צריכים להמשיך ביחד. אך לא הייתה להם הכשרה קודמת להקים מושב שיתופי.<br>אברהם גורוכוב הביא את הרעיון והם התלהבו: משק חרושתי משותף עם חיים פרטיים, עד כמה שאפשר. ומכיוון שרקע חקלאי לא היה להם, הם ביקשו ליישם את התמחותם בתעשייה ובחשמל.<br>גורוכוב ארגן את הועד בנאפולי ואשתו חוה, שהייתה בארץ, שימשה כאשת הקשר בין המוסדות המיישבים בארץ, לבין שני הגרעינים באיטליה ובמצרים. עליה הוטלה המשימה לחפש - בתיאום המוסדות המיישבים - שטח מתאים ליישובם.<br>היה להם ברור שהם מבקשים מקום, הקרוב לעיר - כדי לספק לפרנסתם, שירותים טכניים מקצועיים.<br>גיבוש המושב השיתופי החדש - התנהל בחילופי מכתבים, בין חברי הגרעין מארץ ישראל למצרים ולאיטליה. החברים מינו מזכירויות לגרעינים, קיימו ישיבות וניהלו פרוטוקולים להצעותיהם והחלטותיהם. הם הקימו את "קרן החיילים המשוחררים" ממשכורתם הצבאית, למען היישוב שיקום.<br>בתכתובת ביניהם, העלו הצעות לתקנון היישוב החדש ולאופן ניהולו. יוסף ברץ, שהיה שליח הסוכנות למען החיילים היהודים בצבא הבריטי, חזר ארצה מביקורו ביחידות. הוא פגש את רותה ואת חוה, שהיו בפלמ"ח והיפנה אותן להרצפלד, במרכז החקלאי.<br>הרצפלד הבטיח להן ישוב, אם יתנו לו לפחות שמות עשרה חברים שמתכוונים לעלות על הקרקע. הקבוצה שהתגבשה בקהיר, החליטה לגייס כסף ונפגשה עם שליחי הגרעין מהארץ. הקבוצה, שישבה באיטליה והייתה רחוקה יותר, נתבקשה להגיב ולהציע רעיונות משלה לגיבושו של הישוב החדש, אופיו ומיקומו הרצוי.<br>בן עמי, אוריאל (עורך), 1996, ספר היובל לבני דרור - 1946 - 1996, הואת אור - מדיה.
הדפסה | תגובה