מייסדי מושב עין-ורד היו אנשי העלייה הרביעית, שהגיעו באמצע שנות ה-20 מארצות מזרח-אירופה - רוסיה, פולין, אוקראינה, ליטא ורומניה.<br>חבורות העולים התגוררו במושבות ועבדו כפועלים בחקלאות ובסלילת כבישים. הפועלים שאפו להגיע להתיישבות עצמאית. הם התקבצו בארגונים והמתינו לעלייה על הקרקע, ועבדו לפרנסתם ולהכשרתם במושבות. מתיישבי עין-ורד לעתיד ישבו בתל-אביב, פתח-תקווה, כפר-סבא, מגדיאל והרצליה. כמה חברים באו ממפעל נהריים.<br>"ארגון חקלאי תל-אביב" החל להתגבש בשנת 1926. בתחילת דרכו התעתד להקים שכונת פועלים חקלאיים בסביבות תל-אביב. לאחר שנתיים הגיעו החברים למסקנה, כי הם חפצים להקים יישוב ולעסוק בחקלאות. חלק מהחברים עזבו, חברים חדשים נוספו. לארגון התקבלו בשיטת "חבר מביא חבר" לפי הנתונים של: א. ניסיון בחקלאות. ב. מצב משפחתי. ג. זמן השהות בארץ. כל חבר היה חייב להיות חבר הסתדרות, ולא היה רשאי להיות מועמד להתיישבות במקום אחר. בתחילת שנת 1928 התקבלה הודעה מהמרכז החקלאי שהארגון נכנס לתור להתיישבות.<br>מטרות הארגון היו מטרה לאומית, מטרה חברתית ומטרה אישית. המטרה הלאומית - שיבה אל האדמה ויצירת שכבה של חקלאים עצמאיים בארץ-ישראל. המטרה החברתית - הקמת חברה צודקת המבוססת על שוויון הזדמנויות ועל חרות הפרט. והמטרה האישית - יצירת מקור פרנסה קבוע ובלתי תלוי בגורמים חיצוניים. המתיישבים, ברובם, היו חסרי אמצעים כלכליים, וכך נתאפשרה להם עלייה על הקרקע.<br>החל משנת 1928 ניהל הארגון משא ומתן עם חברת הכשרת היישוב. מכיוון שהקופה הלאומית הייתה ריקה החברים החלו לאסוף בעצמם כסף, כדי להלוות לקרן הקיימת סכום של 1 לא"י לדונם.<br>ההצעה הראשונה למקום היישוב הייתה בצפון תל-אביב - "בדס". אחרי הרבה תקוות, דחיות ואכזבות הארגון הופנה לשטח אחר על-יד הרצליה. אחר כך לשטח על-יד גן-חיים, ולבסוף לשטח "טייבה". כל דחייה הייתה מלווה באכזבות ובמשברים, עוד חברים נואשו ועזבו.<br>בשנת 1929 הושג הסכם בין המרכז החקלאי לחברת הכשרת היישוב על רכישת 4500 דונם באזור טירה-טייבה. שטח "טייבה" כלל את אדמות שלושת היישובים בגוש תל-מונד ואת אדמות קיבוץ רמת-הכובש. שלושה ארגונים הקימו את שלושת היישובים בגוש: ארגון חרות יהודה - חרות, ארגון יזרעאל - כפר-הס, ארגון חקלאי תל-אביב - עין ורד. התיישבות זו באזור המטעים של מישור החוף התאפיינה במשק אינטנסיבי שכלל ענף מרכזי - הפרדס, וענפים נוספים -לול, רפת, גן ירק.<br>כוונת המרכז החקלאי הייתה להקיף את מפעל הנטיעה של הלורד מלצ'ט (אלפרד מונד) בקרקעות יהודיות, כדי לספק עבודה לחברי שלושת הארגונים. בקיץ שנת 1929 התחילו הנטיעות בפרדסי תל-מונד. לאחר משא ומתן עם חברת מטעי א"י, קיבלו הארגונים מספר מסוים של מקומות עבודה בפרדסי הלורד. לעבודה הזאת היה תור, וכל ועד החליט מי מהחברים בארגון יקבל את העבודה.<br>החברים הראשונים של עין-ורד התגוררו במחנה בתל-מונד. חמישה חברים עבדו בקידוח הבאר הראשונה בשטח המיועד ליישוב. השנה הייתה 1930, וחפירת הבאר אפשרה את העלייה על הקרקע. קבוצת החלוץ הקימה גם את הצריפים הראשונים על האדמה. הצריף הציבורי הוקם במרכז, סמוך לצרכנייה של ימינו (היום במקום חורשה ומקלט).<br>בצריף היה חדר אוכל והיו מספר חדרים לרווקים ולכמה משפחות.<br>המתכנן המפורסם קאופמן הכין את תכנית היישוב (גם של שטחים שעדיין לא נרכשו). נערכה חלוקת שטח (פרצלציה) והגרלת המגרשים. האדמה, שהייתה שייכת לערבים, נקנתה בשלבים. היו שטחים בין המגרשים שבעליהם הערבים סירבו למכור ליהודים, וכך התיישבו בשלושה גושים: מרכז, בירוביג'אן, ועבר-הירדן. עד היום אפשר לראות בפינות המגרשים עמודי ברזל (רלסים) שתקעו אז לסימון החלקות.<br>ועדת האכלוס העבירה משפחה-משפחה לנחלה שלה. רק מי שהייתה לו עבודה במקום ושילם 20 לא"י לוועד הורשה להעביר את הצריף והמשפחה למקום. לכל מתיישב ניתנו ארבעה דונמים למגרש ושבעה דונמים לפרדס. מקור העצים לפרדס - משתלת הדרים בהרצליה (שהכין החבר מוטשן). זה היה המפעל החקלאי המשותף הראשון של המושב.
אכלוס המקום נמשך כמה שנים. עין-ורד נמנית עם אותם יישובים שלא נכללו בתקציב קרן-היסוד ואף לא בתכנית התיישבות האלף.<br>רחל כהן-סוכובולסקי הדפסה |
תגובה