|
פרדסים ניטעו באזור החוף כבר מסוף המאה ה 19 ע"י בעלי קרקעות ערבים עשירים. מראשית המאה העשרים הפך ייצוא ההדרים לאירופה לאחד הענפים הכלכליים במרכזיים בארץ ישראל.<br>בראשית המאה יוצאו כמעט חצי מליון תיבות לאירופה וערב מלחמת העולם הראשונה כבר יוצאו יותר ממליון וחצי תיבות פרי הדר. בהתחלה היה הייצוא מהפרדסים הערביים, אך עם הזמן תפסו את מקומם הפרדסים שהיו בבעלות יהודית.<br>הפרדסנות היהודית נחשבה למהפכנית כיוון ששברה את המוסכמות והחדירה שיטות עיבוד חדשניות לפרדסים. היהודים הכניסו את המשאבות המוטוריות ובכך פתרו את בעיית אספקת המים שהגבילה את גודל הפרדסים, את פיזור השתילה בפרדס, את גידול הלימונים וסוגי תפוזים חדשים ולבסוף את הקידוחים העמוקים כאמצעי לייעל את השקיית הפרדס ולהגדיל את שטחי הנטיעה. חידוש אחר הייתה העובדה שהתוצרת מהפרדסים שהיו בבעלות יהודית אף שווקו בצורה מאורגנת שיתופית ואף כקרטל שהתחרה בתוצרת הערבית בארץ.<br> מאמצע שנות ה - 20 ואילך תרמו ההדרים יותר מכל ענף אחר להרחבת תחומי ההתיישבות החדשה בשרון. חשיבותה היתה רבה בעיקר בתחום התעסוקה וכיעד להשקעות הון יצרניות. פריחתו של הענף אפשרה קיומם של עשרות אירגוני התיישבות, ששהו במושבות ההדרים בצפייה לעלייה על הקרקע ולהקמת יישובים חדשים.<br>ערב מלחמת העולם השניה הפרדסים השתרעו וכיסו חלק ניכר מאזור החוף והתחילו להתפשט מזרחה לכיוון אדמות השרון. הפרדסים נחשבו לענף שיוכל להבטיח פרנסה, הן לבעלים והן לפועלים. קרקעות שפלת החוף, השרון ומרגלות הרי יהודה התאימו לפרדסי הדר, אלא שהיתה בעיה של מימון ושל הזמן הרב המפריד בין נטיעת הפרדס ובין הקטיף הראשון.<br>(מתוך: דן גלעדי, ההדרים בשרון - מנוף ליישוב האזור ולפיתוחו, בתוך אבי דגני וחובריו, 1990,השרון בין ירקון לכרמל, הוצאת משרד הבטחון).<br>"חברת מטעי ארץ ישראל בע"מ" נתנה פתרונות לבעיות ענף ההדרים: בחירת הקרקע וקניתו, הכשרתו, נטיעתו ועיבודו עד שהפרדס מתחיל לשאת פרי.
הדפסה | תגובה