הארגון נוסד בתרפ"ז ומנה כ-120 חברים, שרובם כבר הספיקו לעבודה מספר שנים לפני כן במושבות ההדרים ולהתמחות בענף. הארגון היה בין הראשונים, שהתכוונו מלכתחילה להתיישב באזור המטעים.<br>כבר ב-1925, כאשר ה"התיישבות העובדת" כולה ראתה את מקומה בעמק יזרעאל בלבד, מבוססת על יסוד של משק מעורב, העזו חבריו לדבר על רעיון של התיישבות באזור המטעים על בסיס של משק אינטנסיבי-מגוון. חבריו אספו במרץ כספים למימון רכישת הקרקע.<br>לאחר שהניסיון הראשון של הארגון להתיישב בסמוך להרצליה נכשל (1928), העדיפו חבריו לעבור לאזור תל מונד, וביחד עם חברי ארגון "חי", שהצטרפו אליהם, יסדו בתרצ"א את מושב חרות.
הארגון, אשר, כאמור, התכוון מלכתחילה להתיישב באזור המטעים, הגדיל לעשות מיתר הארגונים בתכנית לקראת ההתיישבות. כבר ב-1928 הכינו חבריו משתלת הדרים בת למעלה מ-150,000 שתילים בכפר סבא ורכשו בהמות וכלי עבודה שונים.<br>מיד עם קבלת חלק מהאדמות, אשר נרכשו בעבורם לרשות הארגון, העבירו אנשיו את מחנה הצריפים שלהם לאזור תל מונד. הם חרשו שטח של 600 דונם, דאגו להכנת מפה טופוגרפית (על ידי פפר) ותכנית השקאה, וכן הוזמנה תכנית ליישוב אצל האדריכל ריכרד קאופמן. הארגון ערך תכנית מפורטת להתיישבות והחליט על התיישבות מפוצלת.<br>בשל אי השלמת רכישת כל הקרקע שנדרשה לעלייתם של כל חברי הארגון, עלו רק חלק מהחברים על הקרקע כשהוא מסתייע בחברים הממתינים להתיישבות. המתיישבים חפרו באר והכינו צינורות מלט להשקיה.<br>עד סוף 1930 השקיעו חברי הארגון, שמנו באותה עת מאתיים איש, כ-12,000 לא"י, שהם כשישים לא"י בממוצע לכל חבר. לאחר שהתברר, כי למרות כל המאמצים לא תושלם בזמן הקרוב רכישת כל הקרקע שתוכננה לארגון. עזבו חלק מהחברים ופרשו למקומות אחרים ובארגון נותרו 120 חברים.<br>על פי התכנית המקורית של המרכז החקלאי, אמורים היו שלושת הארגונים להיכלל במסגרת מפעל "התיישבות האלף". מכיוון שבאי כוח החברה הכלכלית סירבו להתחיל בעבודה בטרם תאושר התכנית הזו על ידי אנשי החברה בלונדון ובברלין ואפילו נושא הכנת המפות והתכניות לבניין, שהוסכם עליו כבר, נדחה, לא נותרה בפני חברי הארגונים כל ברירה, אלא לקבל על עצמם את הכנת התכניות, המפות הטופוגרפיות והמדידות. הוסכם, שכל ההוצאות אשר תעשינה במסגרת תקציב שתעניק החברה ל"התיישבות האלף" בהמשך, תוכרנה על יד החברה, ותיזקפנה על חשבון השתתפות המתיישב בתקציב (30 לא"י).<br>חברי ארגון "חרות-יהודה" הקימו מחנה צריפים, אשר בו התגוררו עשרה חברים, שעבדו בפרדסי תל מונד, ועשרים חברים נוספים, שעסקו במשותף בנטיעה על אדמת הארגון. מאוחר יותר החלו חברי הארגון להתיישב באופן הדרגתי, לפי הגרלה, תוך עזרה הדדית ותמיכה של כולם.<br>(מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית). הדפסה |
תגובה
