לאחר ריקנות יישובית של כ- 5000 שנים באזור תל מונד, מתחילה לראשונה צמיחה דמוגראפית גדולה בתקופה הרומית (המאה השניה לספירה), ומוקמים ישובים חדשים. כביש האורך הראשי מסוריה למצרים, שעבר לאורך המרזבה המזרחית למרגלות הרי שומרון מקיסריה לאנטיפטרוס, נסלל מחדש בתקופה זו, והוא תרם ללא ספק לפריחה יישובית וכלכלית בדרום השרון.<br>בשיאו של התהליך בתקופה הביזנטית (מהמאה הרביעית - השביעית), מתווספת חוות וכפרים חקלאיים המהווים חלק מעורף חקלאי של מרכזים עירוניים גדולים יותר דוגמת כפר סבא או אפולוניה. ביישובים אלו מעובדת התוצרת החקלאית של הסביבה עבור האוכלוסיה העירונית והמסחר הבינלאומי. דיר אספין וכילודיא הם שני ישובים חקלאיים הבולטים בגודלם באזור, בהם נאספה ועובדה תוצרת החקלאית של ענבים וזיתים על פי עדות הממצאים הארכיאולוגיים.<br>תופעת "כיבוש השממה" המאפיינת את כל השרון בתקופה זו, בולטת מאד באזור זה. באזור הגבעות שלא היה מיושב קודם לכן, מבורא חלק מיער האלונים, לקבלת חלקות אדמה נוחות לעיבוד ולגידול תוצרת חקלאית. בגתות עיבדו את הענבים ליין, בבתי הבד את הזיתים לשמן ובכבשנים לייצור זכוכית, ניצלו את הפוטנציאל הטבעי המצוי באזור: עצי אלון כחומר הסקה לכבשנים וחול ים המצוי במרחק לא רב לתעשיית הזכוכית. אולם יש להדגיש שכאן כנראה לא נמצאה עדות לייצור הזכוכית עצמה אלא לתעשיית כלים מגושי זכוכית גולמיים "בולוס", שהובאו ממפעלים לייצור זכוכית גולמית.
המחקרים הארכיאולוגיים של השנים האחרונות, ובמיוחד חפירת הגת הגדולה בכילודיא ביד איתן איילון, כחלק מחקר הגתות שנתגלו במישור החוף המרכזי, משנים את התמונה לגבי טיבו החקלאי של האזור ופיתוחו בתקופות אלו. גבעות החמרה שלא יושבו למן התקופות הפרהיסטוריות הפכו, בשל התפתחות טכנולוגית חדשה, מצע חקלאי לגידולי גפנים ואיפשרו את הפיכתו של האיזור לראשונה, למערך פעיל מבחינה כלכלית, הנמצא בקרבת ישובי אגן נחל פולג הפורה הנמצא ממערב לו.<br>במהלך התבססות השלטון במוסלמי, במאות השביעית - שמינית לספירה, מתמוטט ענף ייצור היין בשל האיסור החל על המוסלמים לשתות אותו. היישובים החקלאיים ממשיכים עד לגסיסתם במאה התשיעית לספירה.<br>ארץ ישראל הופכת לארץ שולית, הבטחון מתערער בה ובמסחר הבינלאומי חל משבר. סיבות אלה גורמות להצטמצמות היישוב בדרום השרון לכדי שישית מגודלו בעבר, עד לנטישתו במהלך התקופות המוסלמיות.<br>הנטישה הגדולה של האוכלוסיה והעזובה מאפשרים השתלטות מחודשת של יער השרון והפיכתו לאזור מרעה. בתקופה הממלוכית (המאה ה- 13) יש עקבות דלים בדיר אספין, שאולי היה בה ישוב גם במאה ה- 16.<br>משלהי התקופה העות'מאנית נותרו עדויות על עזובה ונוכחות יער האלונים בתיאור מסעו של נפוליאון ב- 1799, מתיאורו של תומסון ב- 1868, וכן ביומן המסע של הגב' מונטיפיורי בסוף המאה ה - 19.<br>בתקופה זו מתקיימים יישובים עונתיים - ע'אבות, של פלאחים מכפרי ההר באגן הפולג הדשן. בין הגידולים החקלאיים בולטים יבולי האבטיחים שיוצאו למצרים, גם דרך נמל שיווק קטן שנמצא בשפכו של נחל פולג. בגוש תל מונד התקיימו כפריים באורח חיים בדואי: התקלה, העמריר והמנצוריים (או נציראת בשמם המקורי - הפלאחי, מצרי). הם התפרנסו מעיבוד אדמה ורעיית עדרי צאן ובקר.<br>(מתוך: איילון, א. רול, י. 1989, אפולוניה ודרום השרון. איילון, א. רול, י. 1990, הצמיחה היישובית והכלכלית בדרום השרון, בתוך השרון בין כרמל לירקון, משרד הבטחון, עמ' 191 - 200 ארכיון בית הלורד, תיק ממצאים ארכיאולוגיים בגוש תל מונד). הדפסה |
תגובה
