ישראל הלוי טלר



מקום לידתו גליציה זלוצ'ב
תאריך לידתו י"ב כסלו 3.12.1835
עלה ארצה ב- 1897
מקצועו מורה עברי
תאריך פטירתו ט"ז כסלו תרפ"ב 1912
חינוך לימודי תנ"ך ודקדוק, שפת המדינה ומדעים.
ממשיכים צילה, חנה, לאה, היינה
בת הזוג מינה טלר



קורות חיים
חינוכו היה מסורתי, אך הוריו שהיו חסידים נלהבים לא מנעו ממנו את לימודי התנ"ך והדקדוק, שפת המדינה ומדעים. כשהתבגר ונשא אישה נעשה למורה, ולאיש תנועת ה"השכלה", ובמשך שנים נעשה מורה לעברית לנערי ישראל בגלץ. היה מורה בגימנסיה העברית בצ'רנוביץ. לבנו הבכור קרא "היינה" על שם המשורר בגרמני הנודע. כשפרצו הפרעות המכונות "הסופות בנגב" התייאש מתנועת ההשכלה ונהיה לאחד העסקנים של "חובבי ציון", ובשנת תרנ"ז עלה לארץ ישראל. עמד לעלות ארצה עם מייסדי זכרון יעקב, אך חובבי ציון ברומניה עיכבו בעדו מלעזוב אותם, בטענם כי בלעדיו תיהרס אגודת חובבי ציון. הבן היינה לא הצטרף למשפחה, עם ההורים עלו הבן יהודה ושלושת הבנות. הבן היינה הספיק לבקר את המשפחה ב-1937 או 8 חזר ונספה בשואה.
בהגיעו לארץ התקבל כמורה ברחובות, ומאז ועד יומו האחרון עמד על המשמר של הרבצת תורה ברבים, ואת כל ימיו האחרונים הקדיש לתורה ול"שפה היפה, השרידה, היחידה", כפי שהתבטא באחד משיריו.
בשנת תרס"א, בימי המשבר ביישוב כשגמל בלב הדור הצעיר להתארגן ב"אגודת צעירים", שתשפיע מרוחה על החיים בארץ, שתעורר לבבות נרדמים, היה בדיעה אחת עם הצעירים הללו. באסיפה הראשונה של אגודה זו ישב בראש, ונטל חלק בכל הישיבות והוויכוחים.
היה מופלג בדקדוק הלשון, ולמחקריו במקצועו זה יש ערך רב. היה אחד הראשונים שהעיד על שיפור המבטא העברי בדקדוק ותיקון הלשון. את תמצית חקירותיו אלה הניח ביסוד ספרו "תורת הלשון", שיצא לאור בירושלים בתרע"ד. כתב גם הרבה מאמרים ושירים, שרבים מהם ראו אור בעיתונים שונים ובמוספים מיוחדים.
במאמריו הבלשניים הטיף בלי הרף למבט חופשי בדקדוק, דרש לבטל את דיני בג"ד כפ"ת, והוכיח בראיות חותכות את כל חוסר הטביעות שברפויות אחרי אותיו אהו"י. ואפילו הדגש החזק לא ישר בעיניו, כי גם בו מצא חומרות יתרות המכבידות על הלשון, על הניקוד ועל הדיבור.
את סמל חייו ראה בבנו הצעיר יהודה, שגם הוא היה מורה ברחובות, ונקטף בדמי ימיו בהיותו בן 24 בקהיר. לזכרו הוציא את הספר "בן אוני". אסון זה דיכא את רוחו של הישיש.
משה סמילנסקי הגדירו במלים: "אחד המוהיקנים האחרונים של הדור הראשון לספרותנו החדשה, אשר השפה העברית והספרות העברית היו להם לקדושה, לדת".


הדפסה
מידע נוסף
נושאים קשורים
החייאת השפה העברית
השנים הראשונות
שאלת המבטא