אולגה (עלקה חיינה) חנקין



מקום לידתה רוסיה מינסק
תאריך לידתה י"ז טבת תרי"ב 1852
תאריך פטירתה ט"ו ניסן תש"ג
מקום קבורתה עין חרוד
שם נעורים בלקינד
בן הזוג יהושע חנקין

קורות חיים
נולדה בעיירה לאהייסק, פלך מינסק, רוסיה, בי"ז טבת תרי"ב (1852), לאביה מאיר בלקינד, חלוץ ההוראה העברית בלאהייסק, ואח"כ בבוריסוב ומוהילב. את חינוכה העברי קיבלה מאביה, שלימדה גם תנ"ך, שהגיעה בו לידיעה רבה, ומשנה ותלמוד. השתלמה אף ברוסית ובהשכלה כללית ובגיל 14 קיבלה כבר משרה בשרות הדואר. גמרה את הקורס למילדות שליד האוניברסיטה בפטרבורג. פרסמה מאמרים ב"המליץ" למען חיבת ציון, ישוב ארץ-ישראל ותנועת ביל"ו. ביתה בפטרבורג היה מרכז לסופרים והוגים עברים ולצעירי המשכילים הרוסים שוחרי המהפכה בנוסח "תנועת העם". עזרה לאחיה ישראל ושמשון ולאחותה סוניה ללמוד בעיר הבירה ותמכה בכספה להעברת משפחתה לארץ ישראל. פרסמה מכתב-עידוד מלהיב בעברית עסיסית לבילויים בדרכם לארץ-ישראל בקיץ תרמ"ב, ובתרמ"ו עלתה גם היא והתישבה אצל משפחתה בראשון לציון.
בשנה שלאחריה פרץ מרד האכרים בראשון לציון נגד עריצותם של פקידי הבארון רוטשילד, וביחוד נגד יהושע אוסובצקי. כשביקר אז הבארון עם רעיתו במושבה, והוא מלא רוגז על ה"מרדנים", השתתפה אולגה במשלחת נשי המושבה אל הבארונית, עשתה עליה רושם בהופעתה ובדיבורה, והבארונית שכנעה את בעלה, שגם האכרים צודקים ויש לתת סיפוק לדרישתם. אולם למען הצלת ה"פרסטיז'ה" של הפקידות נגזר אח"כ על משפחות בלקינד ופיינברג, מראשי המורדים, למכור את נחלתם ולעזוב את המושבה, ואם לאו, יסתלק הבארון מהשקעת כספים בארץ. בהשפעת אולגה הסכימו הללו לוותר, למען טובת הישוב, ועברו לגדרה.
בתרמ"ח נישאה ליהושע חנקין וסייעה לו בהרבה בפעולתו לגאולת קרקעות בארץ. כמילדת מומחית היו לה מהלכים בבתי נכבדי הערבים ובהשפעתה האישית עזרה להשיג את הסכמתם למכירת קרקעות. היא השפיעה על ערבים עשירים להלוות לבעלה את הכסף הראשון לרכישת אדמת עמק יזרעאל בפעם הראשונה בתר"ן-נ"א, ועל ד"ר זאב טיומקין, ראש משרד חובבי ציון בארץ בזמן ההוא, השפיעה שיתן את הסכמתו הרשמית לגאולת העמק. אח"כ, כשסוכלה הקניה הזאת בגלל גזירות השלטון על העליה ועל מכירת קרקעות ליהודים, ותשלומי יהודים רבים בגולה, שהתקשרו עם חנקין לקנות חלקות אדמה בעמק, הלכו לאיבוד אצל המוכר סורסוק, - עזרה אולגה לבעלה בהמצאת הכספים כדי להחזיר לקונים את תשלומיהם, וכך חיו שניהם שנים אחדות במחסור, במצוקה ובעבודה קשה.
עזרה בעידוד ובהשפעה לכל מפעל חדש בישוב, ובהשפעה שלה ושל בעלה נכנס המהנדס גדליהו וילבושביץ כשותף לבית-החרושת "עתיד" לשמן וסבון בשנת תרס"ג.
כשנאסר יהושע חנקין ב-1915 בפקודת ג'אמל פחה כעסקן ציוני מסוכן, במלחמת-העולם הראשונה, וגורש לסיואס שבאנאטוליה, מקום מזיק לבריאות, הצטרפה אליו מרצונה, ואח"כ, בהשתדלות הנרי מורגנטאו, ציר ארצות-הברית בטורקיה, הורשו לעבור לעיר ברוסה.
אחרי המלחמה חזרו לתל-אביב והיא המשיכה לעזור לבעלה בפעולותיו לגאולת האדמה והרבתה לפעול ולתרום למפעלי חסד (על שמה נקרא בית-ההבראה "שלוה" למחוסרי אמצעים ברחוב יבנה בתל-אביב).
בשנותיה האחרונות ריתקתה המחלה למטתה. נפטרה בתל-אביב ביום א' דפסח, ט"ו גיסן תש"ג, וביום המחרת הובלה לקבורה בצלע הר הגלבוע, על יד מעין חרוד (עין חרוד), בקבר שבעלה הכין בשביל שניהם במקום הנשקף על פני עמק יזרעאל, שנגאל במרצו ובעמלו ובעזרתה.


הדפסה
מידע נוסף
נושאים קשורים
בניית הבתים הראשונים
ז' אדר תר"ן - "אחוזת דוראן" עוברת לידיו של יהושע חנקין